מאת: חדוה ישכר, חברת ועד מנהל
אחד הפרקים בדו"ח מבקר המדינה שלא עשה כותרות הוא "עובדים זרים בתחום הסיעוד". אף שאין בו תוכן שמייצר "רייטינג", הוא רלוונטי לחייהם של יותר מ-55 אלף מהגרי עבודה, שרובן נשים המועסקות בסיעוד, ולמספר גדול בהרבה של נכים, קשישים ובני משפחותיהם המעסיקים אותן.
בדיקת המבקר מתייחסת ליישומה של שיטת העסקה של מהגרי עבודה בסיעוד, שעליה הוחלט בממשלה בספטמבר 2006, במטרה לשפר את השירות הסיעודי, להבטיח את זכויות העובדות ולפקח ביתר יעילות על לשכות הסיעוד. שנתיים לאחר מכן הועבר הטיפול בהעסקתם של מהגרי העבודה ממשרד התמ"ת, המופקד על עבודה ועובדים, לרשות ההגירה שבמשרד הפנים, שעליה הוטל להפעיל את המערכת החדשה.
לפי דו"ח המבקר, שום מטרה מאלו שנקבעו במסגרת השיטה החדשה לא הושגה. רשות ההגירה מתרשלת בשיטתיות באכיפת החוק על לשכות הסיעוד ועל מעסיקים הפוגעים בזכויות העובדים; הפיקוח על איכות העבודה נעשה דל, ונותר רק קשר רופף בין רשויות הרווחה למטופלים ולמטפליהם. לביקורת נוקבת זוכים בדו"ח גם העיכובים בהקמת מאגר מידע ממוחשב של מהגרי עבודה שנועד להיות אמצעי ראשי לוויסות כוח האדם הסיעודי. כתוצאה, אין מידע מספיק על מטפלות ברישיון שאינן מועסקות, ונמשך במרץ היבוא של עובדי סיעוד מחו"ל שמשלמים לחברות התיווך הון עתק בלי שמובטחת להם עבודה מסודרת.
העברת סמכויות הטיפול בהגירת עבודה ממשרד התמ"ת למשרד הפנים נושאת מסר ברור: מהגרי עבודה מוזמנים לעסוק בסיעוד (ובענפים מסוימים נוספים), אך עליהם לדעת שהם מוגדרים ברשויות המדינה כאיום דמוגרפי. ואמנם, יממה אחת לפני פרסום דו"ח המבקר חוקקה הכנסת את התיקון לחוק הכניסה לישראל הכובל את עובדות הסיעוד למעסיקיהן ולאזורים שבהם יתיר להן שר הפנים לעבוד. עובדת חסרת תעסוקה במשך 90 יום מסתכנת בגירוש, גם אם היא מובטלת מאונס. התיקון לחוק סותר את פסיקת בג"ץ מ-2006, שקבעה כי כבילת עובדים למעבידיהם היא מעין עבדות מודרנית. זוהי גם עמדת המבקר.
על שתי הנחות יסוד שבדו"ח המבקר ניתן לחלוק. האחת היא קביעתו שרבים מהקשישים (כבר מגיל הקדם-פנסיה 65) לוקים בבריאותם ובתפקודם הנפשי והשכלי וזקוקים להשגחה ולטיפול "בכל שעות היממה". לא ברור על מה מסתמך המבקר בקביעתו; כמה מהם זקוקים באמת להשגחה צמודה של מטפלת, וכמה היתרי העסקה ניתנים בקלות מוגזמת על ידי המופקדים על לחצן ההיתרים. הנחתו האחרת היא שקשה לגייס ישראלים לעבודה סיעודית מסביב לשעון, וכי טיפול סיעודי בבית הזקן הוא הפתרון המיטבי לבעיה.
אלא שהעסקת עובדים זרים בסיעוד גורמת לירידה תלולה בשכר עובדי סיעוד ישראלים המתקשים למצוא תעסוקה בשכר הוגן. ממעגל הקסמים הזה יכול להוציא אותנו מודל העסקה אחר מהמקובל אצלנו, שעליו אפשר לקבל רעיונות ממדינות שעדיין מקיימות מדיניות רווחה. ואולם נראה שהייאוש יותר נוח כאשר ניתן לך אישור להעסיק עובדת ענייה המתחייבת לעמוד לרשותך 24 שעות ביממה תמורת שכר מינימום, במקרה הטוב. המדינה חוסכת, המעסיקים מרוצים ואין חשש משביתת עובדות. כך מתנהלת אחת ההפרטות הבעייתיות ביותר במדינה, שמתנערת מאחריותה לשירותי רווחה מתקדמים ומטילה על שתי אוכלוסיות מוחלשות ושוליות את חובותיה הממלכתיות.
