מאת: ראיד אבו יוסוף, קו לעובד
באזור התעשייה ברקן שליד סלפית, בצפון הגדה המערבית, נמצאים מפעלים ישראליים רבים בהם מועסקים מאות עובדים פלסטיניים. בשיחות שקיימנו עם העובדים, מתברר עד כמה אין הם מודעים לסכנה הממשית לפגיעה בבריאותם ועד כמה המציאות אינה מותירה להם אפשרות אחרת. המעסיקים מבחינתם מספקים אמצעי הגנה דלים, שאינם עומדים בדרישות התקן ובכך משלים את העובדים, במידת מה, כאילו די באילו כדי להבטיח את בריאותם ושלומם.
אחד המפעלים הללו מייצר בקבוקי פלסטיק ומוצרי גומי, בתהליך היצור נפלטים גזים ואבק שעשויים להביא לכדי הרס מערכת הנשימה. לעיתים הם עובדים עם חומרים, עלומים- איש אינו מעיז לתהות אודות השפעותיהם. המעסיק, מבחינתו, מחייב את העובדים להשתמש במסכות רק בביקורים של נציגי חברות הביטוח, נציגי התמ"ת או אורחים אורחים אחרים הפוקדים את המפעלים – שלומם וביטחונם של עובדיו אינו עומד לנגד עיניו. יתרה מכך מבדיקת הציוד עולה, כי המסכות אינן עומדות בתקן להגנה מפני סוג הגזים הללו.
מפעל נוסף עוסק ביצור רהיטים, תהליך היצור כרוך בעבודה עם משורים חשמליים וציוד כבד. שיעור הנפגעים בקו היצור מציינים העובדים, גבוה מאוד, הסיבה לתאונות נובעת בראש ובראשונה מהעדר ציוד המגן על גפיהם ואצבעותיהם. בנוסף הם אינם עוברים קורסי הדרכה ובטיחות, כך קורה שעובד חדש, לומד את דרכי השימוש השגויות מהעובד הוותיק, לרוב התוצאה היא שחזור של שימוש שגוי. במפעל אחר מיצרים חוטי צמר לשטיחים, בתהליך היצור משתמשים בערבוב החוטים עם חומרים מייצבים וצבעים, תהליך שבמהלכו נפלטים גזים רעילים לאדם ובעיקר תחמוצת העופרת. העובדים שאלו האם די באמצעי ההגנה שסופקו להם? גם כאן קיים פער עצום.
השינוי המהותי להעלאת המודעות לשימוש באמצעי מגן בקרב העובדים, נידרש כדי שהם ידעו מה עשויה להיות ההשפעה הישירה על בריאותם, ויוכלו להציב דרישות בפני המעסיקים. בשלב השני יש להציב למעסיקים שתי דרישות בסיסיות: עריכת בדיקות רפואיות לעובדים לפני תחילת עבודתם ובדיקה תקופתית נוספת פעם בשנה. כמו כן חשיפת מידע אודות החומרים להם נחשפים העובדים וההשפעות האפשרויות על בריאותם. שילוב פעילות במישור ההסברתי והמניעתי יבטיח את שלומם וביטחונם של העובדים ויביא לצמצום שיעור תאונות העבודה.
