מאת: אירית פורת, מתנדבת בקו לעובד
ההתנהלות שלה נראתה חסרת סיכוי, נגד מחוגי השעון ונגד כל הסיכויים. ארנדי (שם בדוי) מסרי- לנקה טיפלה בזקנה שנפטרה לפני כחודש. היא לא ראתה את בניה מאז הגיעה לישראל לפני שנתיים ובנוסף לכך, שלשום הגיעה שיחת הטלפון מאחותה, שסיפרה לה שאמן עומדת לעבור ניתוח בעינה האחת הרואה. ארנדי רוצה ללוות את אימה לניתוח, מי יודע אולי זו תהיה הפעם האחרונה בה אימה תוכל לראות אותה. אלא שהיא מכירה את החוק הישראלי שאינו מתיר לעובד לנסוע לביקור בארצו ללא אישור מהמעסיק ולה אין כרגע מעסיק. מצד שני, כשתמצא מעסיק, היא תהיה מחויבת בתקופת היכרות ולא בנקל ישחררו אותה לראות את בניה.
ארנדי יודעת שאם לא תיסע עכשיו, תפסיד גם את ההזדמנות לסעוד את אימה וגם את ההזדמנות לראות את ילדיה. הפעם הבאה תתרחש כשייאותו ילדיו של המעסיק הבא לשחררה מתפקידה למשך כחודש. ייתכן ותעבורנה שנים עד אז. היא מתחילה במאבק, בניסיונות לשכנע שהבקשה שלה פשוטה והגיונית, אולם חוק זה חוק והיא מבלה שעות במשרד הפנים עם מהגרי עבודה רבים כמוה, אלא שבקשתה נדחית, תחזרי כשיהיה לך מעסיק. היא מתדפקת על דלתו של המנהל, שעות נוספות של ציפייה וגם הוא מסרב לה. גם במשרדנו, היא שמעה אותו משפט, אם אין לך מעסיק שמאשר את נסיעתך, אינך יכולה לנסוע. היא נואשת, אינה מקבלת את הסירוב, מסבירה את חד-פעמיותה של ההזדמנות.
שיחות טלפון, החתמה על ייפוי כוח, אני מצרפת בקשה ושולחת אותה שוב אל המנהל, עוברים יומיים והיא חוזרת אלי, לא קיבלה את האישור. בהעדר אישור, ייסגר עבורה חלון ההזדמנויות לעבוד כאן ולפרנס את אימה ואת בניה. כך שללא אישור, לא תצא. האם אני יכולה לקנות כרטיס, היא שואלת משהביאה אלי את האישור מלשכת העבודה בה היא רשומה. זו הייתה הדרישה ממנהל לשכת האוכלוסין. אולם היא זקוקה, על פיו, לאישור נוסף, מבית החולים בסרי לנקה בו אימה עומדת לעבור את הניתוח. ראשונה הגיעה באותו יום למשרד, מחכה למשלוח הפקס, עומדת ליד המכונה הדוממת, מתקשרת שוב לאחותה ומבררת. מתי ? מגיע פקס. חצי עמוד רשום, בלבד. אמנם חלקו הראשון של שמה מופיע, אולם בשל סיבה טכנית, לא הגיע העמוד כולו. היא מתקשרת שוב, מי יודע כמה עולות לה השיחות לסרי לנקה. רק בזמן ההפסקה של ארוחת הצהרים תוכל אחותה לשלוח אליה את האישור שנית. ובשעה 12 נסגר משרד האוכלוסין. השעה כבר 11:30, היא תגיע לשם במונית, האם לנסוע או לחכות לאישור השלם מבית החולים? היא נוסעת ואנו בקשר טלפוני, אתקשר אליה למשרד הפנים ברגע שיתקבל הפקס. ממילא היא תחכה שם בתור.
שיחת הטלפון המאושרת בה היא צועקת ומודיעה לי שקבלה את האישור לנסיעה, גורמת לי לצאת למסדרון ולהדהד את צעקתה אצלנו, היא קבלה אישור, היא נוסעת הערב לראות את אימה ואת ילדיה.
