מאת: עו"ד חני בן ישראל, קו לעובד
היום הגשנו עתירה לדיון נוסף בפסק-דינו של בית המשפט העליון, אשר דחה על הסף עתירה נגד פסק-דינו של בית-הדין הארצי לעבודה בו נקבע כי חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על עבודתן של עובדות סיעוד, ולפיכך הן אינן זכאיות לגמול עבור עבודה בשעות נוספות.
בפסק-הדין נושא הבקשה לדיון נוסף נקבע, כי חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על עובדי סיעוד מחמת הקושי הכרוך ביישום החוק "לשיעורין", כביטויו בכך שמתכונת ההעסקה של עובדי סיעוד, הסועדים מטופל סיעודי "מסביב לשעון", ממילא אינה מתכונת העסקה אשר מקיימת את חוקי המגן, ולכן אין בסיס לדרוש את החלת הסדרי התשלום בעבור עבודה בשעות נוספות. כמו כן, בית-המשפט העליון קבע כי העובדה שהחלת חוקי העבודה צפויה לפגוע במהגרי העבודה עצמם (שכן במידה שהשכר המשולם להם יעלה, אפשרויות ההעסקה שלהם בישראל יצטמצמו), מהווה אף היא עילה לדחיית העתירה. בית-המשפט ציין עוד, כי העמדה ולפיה חוקי העבודה הם חוקים קוגנטיים ואין לסטות מהם אינה עמדה אשר "לעולם אין להרהר אחריה", וזאת בעיקר בנסיבות בהן יישומם של החוקים צפוי לפגוע, במבחן תוצאתי, בעובדים עצמם.
בעתירה לדיון נוסף שהוגשה היום טענו, כי פסק-הדין אוצר משמעויות מרחיקות לכת, אשר קשה להפריז בסכנה הגלומה בהן. פסק-הדין מערער את יסודותיה של חקיקת המגן, ואת מעמדה כדין כופה, שאין מתנים עליו; הוא כולל קביעות שכמותן לא נשמעו מעולם בתולדות פסיקתו של בית-המשפט העליון באשר למעמדה של חקיקת העבודה, ובאשר לאפשרות לקיים יחסי עבודה שלא במסגרת חקיקת העבודה. הוא מחריג באופן קטגורי ומכליל קבוצת עובדים שלמה מתחולת חקיקת המגן. בעשותו כן, פסק-הדין לא רק משנה באופן מהותי את דיני העבודה כפי שפותחו ופורשו עד היום בפסיקת בתי-הדין לעבודה ובפסיקתו של בית-המשפט העליון, אלא סולל את הדרך לסגרגציה מלאה של שוק העבודה בישראל על בסיס מוצא לאומי, ולהחלתו של משטר משפטי מפלה על עבודתם של מהגרים.
