מאת: קו לעובד
לפני מס' חודשים הגיש קו לעובד ערעור על פסק דינה של השופטת שרה גדות, אשר סירבה לפסוק הוצאות כנגד משרד הפנים בעתירה שהוגשה בעניין מעצר בלתי חוקי של עובד נפאלי.
בפסק הדין עליו נסב הערעור קבעה השופטת כי בנסיבות בהן העותר הנו "שוהה זר", והמשיב הנו מינהל האוכלוסין, אין לפסוק הוצאות לטובת העותר במידה שהוא מקבל את מבוקשו בעקבות הגשת העתירה, זולת במקרים "מיוחדים". עוד קבעה השופטת כי "ארגונים אלה [קו לעובד ומוקד סיוע לעובדים זרים] ערים היטב לעובדה לפיה עשרות ומאות עתירות נדחות מדי חודש ע"י בתי המשפט בפסקי דין, ומתוך התחשבות במצבם של השוהים הזרים, הן מצבם האישי והן מצבם הכלכלי, ובתי המשפט לא מחייבים את השוהים הזרים בהוצאות. לעיתים קרובות מדובר בעתירות שמוגשות בעזות מצח, עתירות הפגומות באופן קיצוני בחוסר תום לב ובחוסר ניקיון כפיים… לטעמי, בקשה זו, למעשה מזיקה לעותרים וכשלעצמי ייתכן ואשקול להבא, אולי במקרים כאלה ואחרים, לחייב את העותרים בהוצאות אם הארגונים מוצאים לנכון לבקש הוצאות בתיק זה." (השיבושים במקור).
בערעור שהגיש קו לעובד נטען, ששאלת פסיקת ההוצאות אינה יכולה להיותנגזרת של זהות המתדיינים; ווכי פסק הדין יצר הבחנה בלתי לגיטימית בין מתדיינים על יסוד קריטירון פסול כמוצאם הלאומי.
עוד נטען, כי כי הסיבה לריבוי העתירות בענייני מינהל האוכלוסין אינה נעוצה בעותרים "עזי מצח" הפונים לבית-המשפט ב"חוסר ניקיון כפיים", דווקא, אלא בהתנהלותו הפסולה העקבית של משרד הפנים, הכופה התדיינויות סרק יקרות על רבים מקרב העותרים.
בנוסף, נטען כי מהגר עבודה דל אמצעים המוחזק במעצר ורשות ציבורית בישראל אינם צדדים שווי כוח להליך המשפטי, ואין לנהוג בהם ככאלה. וכי בהליכים מינהליים מהסוג בו עסקה עתירה זו עומדות על הפרק, לעיתים תכופות, זכויות יסוד של הפרט, ובראשן הזכות לחירות ממעצר.
הרעיון של הערמת מהמורות כלכליות בלתי-עבירות על דרכם של מי שמבקשים להעמיד את שאלת חירותם ממעצר לביקורת שיפוטית והרצון להקשות עליהם בפניה לבית המשפט בדמות "איומים" בהשתת הוצאות, זרים לשיטתנו המשפטית, ואינם ראויים.
בית המשפט העליון קיבל את הערעור וקבע כי "מן הנימוקים המוצדקים המפורטים בהודעת הערעור אכן ראוי לבטל את פסק הדין נשוא הערעור." עם זאת, בית המשפט החליט שלא לפסוק הוצאות כנגד משרד הפנים במקרה הקונקרטי נשוא העתירה.
עמ"מ 185/07 ראג' פאודל גופי נ' משרד הפנים