מאת: קו לעובד
העובדת, כמו עשרות עובדות סיניות נוספות, הובאה לישראל על ידי חברת כוח-אדם ישראלית לצורך עבודה בתחום הסיעוד, כאשר ברור ל"מייבאים", כי חסר לה אחד הכישורים הבסיסיים הדרושים לצורך עבודה בתחום זה – היכולת לתקשר עם המעסיק.
בעוד שלחברת כוח האדם שהביאה את העותרת לישראל, כמו גם לחברות כוח האדם האחרות, אין כל אינטרס להימנע מהבאת עובדים אשר ידוע מראש כי יאבדו את עבודתם בתוך פרק זמן קצר ביותר, הרי שלמדינה חובה לפעול למניעת מקרים מסוג זה. חרף זאת וחרף הניסיון המצטבר של משרד הפנים (ורשויות שלטוניות אחרות), שנוכחו לדעת פעם אחר פעם, כי עובדות סיניות המגיעות לצורך עבודה בתחום הסיעוד מפוטרות תוך זמן קצר, אינן מוצאות מעסיק חלופי, נעצרות ומגורשות, תוך שנגרמים להן נזקים כלכליים קשים, הוסיפה המדינה לעצום עיניה והמשיכה ליתן אשרות כניסה לעובדים סינים לצורך עבודה בתחום הסיעוד.
בעקבות עתירות שהוגשו לבית-המשפט לעניינים מנהליים בשמם של עובדי סיעוד מסין, הכירה המדינה באחריות על מחדליה בעבר, ובחובתה לסייע במציאת פיתרון עבור עובדים ועובדות דוגמת העובדת, שהגעתם לישראל, שיסודה בתרמית, התאפשרה על ידי המדינה. בעקבות ההתדיינויות בהליכים אלה קבע משרד הפנים נהלים המאפשרים, בהתקיים התנאים הקבועים בהם, מעבר בין ענפי תעסוקה (מעבר לענף הבנין לגברים ומעבר לענף התעשייה והשירותים לנשים). נהלים אלה נועדו לענות על מצוקתם הייחודית של עובדי ועובדות הסיעוד מסין, שהובאו לישראל ברישיון, לאחר ששילמו סכומי עתק למתווכי כוח-אדם ולאחר שרומו לחשוב, כי יוכלו לעבוד בישראל בענפים אחרים באופן שיאפשר להם להשיב את ההלוואות שנטלו ואף לחסוך סכום כסף מעבודתם.
ואולם, הנוהל שקבע משרד הפנים לגבי עובדות הסיעוד מסין לא פורסם או הופץ מעולם. הוא מעולם לא תורגם לשפה הסינית, אף לא לשפה האנגלית. למעשה, תשובה רשמית ממשרד הפנים (במענה לבקשה לפי חוק חופש המידע) לימדה, כי הנוהל בעניין עובדות הסיעוד מסין יושם, מאז קבלתו, פעמיים בלבד. אי פרסומו של הנוהל מנע מעובדות רבות במצבה של העובדת את האפשרות לפעול להסדרת מעמדן, והותיר את התחייבותו של המשיב בפני בית-המשפט לעניינים מנהליים כהבטחה ריקה. מרבית עובדות אלה גורשו, אפוא, בחזרה לסין, כבולות לחובות עתק למשך שארית חייהן (באופן שלעיתים העמידן בסכנת חיים ממשיית, לאור מעורבות גורמים עבריינים בשוק האפור של ההלוואות בריבית הניתנות למהגרי עבודה לצורך מימון דמי התיווך).
בעתירה נטען כי בין היתר כי סרובו של משרד הפנים להתיר לעובדת לעבור מענף הסיעוד לענף אחר בנימוק שאין אפשרות להתיר מעבר עובדים מתחום לתחום בלתי סבירה, כיוון שנוהל המתיר מעבר עובדות סיעוד לענף התעשייה והשירותים נקבע על ידי משרד הפנים עצמו.
