החלטות הממשלה להוסיף למכסות העובדים בבניין מתממשות וכ-8,000 עובדים נוספו לכח העבודה הפלסטיני המועסק בתחומי ישראל. כולם משטחי הגדה. בעקבות העלאת המכסות עלה גם הלחץ במחסומי המעבר שהיה לחוץ גם לפני כן. רחל אפק, מתנדבת קו לעובד ומחסום ווטש, מדווחת על שגרה יומיומית בלתי אפשרית.
מחסום אייל, משמרת שחר, יום א', 30.11.14
5:00. המון פועלים יצאו כבר מהמחסום ומחפשים לעצמם פינת ישיבה. מדליקים מדורות ומחכים להסעות.
בצד הכניסה המון המון פועלים, אנחנו נכנסות לאזור הצפיה. מעלינו משגיח חייל מהמגדל ומוודא שאנחנו לא חודרות קרוב מדי לגדר. עמדנו שם כשעה. הדוחק, הבלגן, היו בלתי נסבלים. המסלול שהעובדים אמורים ללכת בו נפרץ וחלק גדול מהנכנסים מנסים לקדם את עצמם בתור ומתרכזים באזור הקרוסלה האחת שאמורה להעביר מי יודע כמה נכנסים על הבוקר. זה נראה כמו אלפים. לפי מה שנאמר לנו בעבר בין 6,000 ל-7,000 עובדים/ת עוברים כל בוקר במעבר. קשה לתאר את החוויה הזאת. אנשים שהצליחו לעבור את הקרוסלה מחזיקים את היד על אזור הלב ומחפשים רגיעה שתבוא כדי להמשיך את דרכם לצואר הבקבוק הבא.. שהוא הכניסה הבאה לאזור המחסום. שם נשמעת כל הזמן חיילת או מאבטחת שאומרת להם בעברית וערבית 'תסתדרו בסדר, אל תעשו הבלגן'. משהו כזה. המעבר לא אנושי בעליל. הוא מזעזע והוא יומיומי. לפעמים מגיעות נשים לאזור הפתח, בקבוצה ואז הגברים מאפשרים להם לעבור באקט יוצא דופן.
6:15 עדין יש המון אנשים שלא נכנסו למחסום, אנחנו נוסעות לעזון עתמה. שם התחלפו המילואימניקים. יש כמות של אנשים המחכים ליציאה. עוברים אחד אחד לבדיקה ויוצאים.
ישנה שמועה שהחומה שנבנית משני כיוונים ובעצם מגיעה כמעט עד כביש הגישה למקום, עומדת להיסגר ונבנה שם כביש הקפי אחר. השמועה גם אומרת שהמחסום ייסגר והפועלים שיוצאים לישראל יצטרכו לעבור דרך אייל, מה שיגדיל בעוד כמות את הנכנסים שם ואלוהים יודע כמה עוד פילים אפשר להכניס לפולקסוואגן.
