השוק הוורוד
8 למרץ, 2016 – יום האישה הבינלאומי
לקראת יום האישה הבינלאומי, ביקשנו למפות בקצרה את הפניות מעובדות ישראליות שהצטברו בחודשיים האחרונים, מתחילת שנת 2016. ביקשנו לבדוק אילו בעיות משתקפות בפניותיהן, ומה הן מעידות על מצבן של נשים בשוק העבודה הנוכחי. הסקירה הנוכחית תתמקד בהתאם בהפרות השיטתיות בהן התמקדו הפניות, ובענפים "נשיים" המועדים יותר לפורענות.
אף שפילוח הפניות בקו לעובד אינו כולל פילוח מגדרי, קל לזהות כי מקצועות "נשיים" בפועל מועדים במיוחד להפרות שיטתיות, וכי נשים חשופות יותר מגברים לשלל בעיות בשוק העבודה, בראשן חשיפה למתכונות עבודה בעייתיות, אי יציבות, אי קבלת פיצויי פיטורים, וניכויים אסורים מהשכר.
הביטוי "מקצועות הצווארון הוורד" נטבע בשנות ה-70, והוא מתאר עיסוקים נשיים שהתמורה עליהם נמוכה ושעוברים בהדרגה תהליך של הפחתת חשיבותה של המשרה בשוק העבודה בכלל. תהליך שסופו, לעתים, במיקור חוץ של אותן משרות, שבהדרגה נהפכו לבלתי חשובות עם הקצאתן למין הנשי. בפניות ל"קו לעובד" משתקף התהליך הזה, לצד תהליכים נוספים, והפגיעה המגדרית מובהקת.
כך, למשל, באופן מיוחד בפניות של נשים, ניכרת התפוררות של ממש בוודאות ובמחויבות של המעביד לעובדיו, ונטייה לסבול ממסגרת משרה בלתי יציבה ובלתי קבועה. ההעסקה במשרות חלקיות שלא מרצון, מאפיינת גם היא נשים בשוק העבודה. במקרה לדוגמא, סיפרה לנו ד', העובדת כמזכירה, על העסקה בלתי רציפה של חודש כן-חודש לא, במשך תקופה ממושכת של מספר שנים, בלא רצונה (פנייה מיום 21.2.2016).
ביטוי נוסף לאי המחויבות של מעסיקים לעובדיהם, והשלטת אי יציבות במקום העבודה, הוא "השעיות" מהעבודה, או הפסקה אירעית של העבודה בלא כל פיצוי. עובדות נשים, הרבה יותר מגברים, כך נראה, היו חשופות לתופעה זו, על השלכותיה הקשות על השכר. כך, למשל, מספרת ש', המועסקת כמוכרת בחנות בגדים (פנייה מיום 6.2.2016):
המעבידה שלי סגרה את חנות האופנה לרגל שיפוצים. אני פנסיונרית שעובדת אצלה כמעט 6 שנים. אני עובדת שעתית. היא אמרה שאינה משלמת לי את זמן השיפוץ. האם הדבר נכון? גם פנסיה אינה משלמת לי. רק הבראה וחופשה. אני עובדת כ-70 שעות בחודש
הענף של ש', ענף הקמעונאות, הוא אחד המגזרים הבולטים בפניות מתחילת 2016, ובו מועסקות נשים רבות, והן סובלות מהפרות שיטתיות של זכויותיהן. כמו ש', רבות מהנשים שפנו אלינו, דיווחו על הפרות חמורות ביותר של הזכויות, ובראשן הפרות של הזכות לפנסיה. כמו בפנייתה של ש', כך גם א', שעבדה כמנהלת בסטודיו לצילום בשכר הגבוה רק במעט משכר המינימום, סיפרה על אי תשלום זכויות כחוק, ובראשן הזכות לפיצויי פיטורים (פנייה מיום 6.2.2016):
עבדתי 4 שנים בסטודיו … המעסיק פיטר אותי והוא לא מוכן לשלם לי פיצויים, מה עושים במצב כזה? כמה פיצויים אני אמורה לקבל? והוא לא הפריש לי לפנסיה וגם לא שילם לי נסיעות.
עובדות נשים, יותר מגברים, פנו ביחס לתשלום שכר הנמוך משכר המינימום, ואי קבלת חוזה עבודה (על אי קבלת החוזה, כתופעה ראו דו"ח הפניות השנתי של קו לעובד ל-2015). כך, למשל, סיפרה נ':
לאחרונה התחלתי לעבוד בארכיון XXX. בראיון העבודה נאמר לי שהשכר יהיה "שכר סטונדטיאלי" לפי שעה וכששאלתי כמה זה בדיוק מספר פעמים לא ידעו להשיב לי במדויק ורק נאמר "שזה סביבות המינימום". בתלוש המשכורת גילתי שהשכר הוא 23 שקל לשעה שזה כידוע פחות מהשכר המינימום ולא הצלחתי לברר האם הדבר חוקי.
נראה כי מקצועות נשיים חשופים במיוחד גם לתבניות העסקה פוגעניות. רוב מכריע של הנשים שפנו עד כה השנה הועסקו בשכר שעתי, מסגרת המדלדלת באופן ניכר את זכויותיהם של העובדים, וחושפת אותם לאי ודאות בשכר ובתנאי העבודה (על הפגיעה הגלומה בהעסקה במתכונת שעתית ראו בין היתר: "ניצול לפי שעה", קו לעובד, 2014). כך, מ', עובדת ישראלית בסיעוד המועסקת במשרה חלקית באמצעות חברת סיעוד, סיפרה על התפוררות הוודאות בשכר לאחר שבע שנים, בלא כל התראה והסבר, ואף בלא פיטורים כהלכה:
אני ירדתי במשכורת כי כבר חודש הקשישה שאני מטפלת בה נמצאת בבית חולים.7 שנים ברציפות אני עבדתי 38-45 שעות שבועות. והמעסיק כבר 3 שבועות לא נתן לי עבודה אחרת. אני יכולה לבקש ממנו שישלים לי את השעות שאני מפסידה?
מתכונת בעייתית נוספת אשר לה חשופות נשים, היא מתכונת עבודה של "פרילנאסריות" (עצמאיות) בעל כורחן. באחת הפניות השנה, פנתה עובדת במגזר הטיפולי, לספר על תופעה רחבה של העסקת נשים במקצועות טיפוליים כעובדות "פרילאנסריות", מתכונת המדירה אותן מכל הזכויות של עובדים במקום העבודה.
מקצועות הטיפול הנשיים הגיעו לפניות ל"קו לעובד", מכיוונים נוספים, וגם בהם סיפרו העובדות על אי מחויבות של המעסיק לשעות העבודה בהן נוכחת העובדת במקום העבודה. כך, למשל, סיפרה ה' (פנייה מיום 18.1.2016):
רציתי לברר בנוגע להפסקות במהלך יום עבודה. אני עובדת כהידרותרפיסטית בבריכה טיפולית השייכת למרכז שיקומי, עובדת שם רק יומיים בשבוע אך באופן מרוכז, בדר"כ בין 8 ל-9 שעות עבודה כל יום.
אני יודעת שהמעסיק לא חייב לשלם עבור חצי שעת הפסקה במהלך היום, אך השאלה שלי היא האם זה לגיטימי שהמעסיק יוריד לי שעות במהלך היום גם במקרים כמו של ביטולי טיפולים? כלומר שנוצר "חור" באמצע יום העבודה, חור שנוצר כיוון שלא מצאו מטופל לשים באותו ה"חור", או לחילופין המטופל ביטל או פשוט לא הגיע?
האם יש מגבלה של עד כמה זמן מותר לו למעסיק "להוריד" לי מיום עבודה? כלומר, אם אני לא מבקשת מעבר להפסקה של חצי שעה ביום עבודה (ללא תשלום, כאמור), האם מותר למעסיק להחליט שיהיו לי נניח 3 "הפסקות" של חצי שעה ללא תשלום במהלך יום עבודה אחד (בעקבות תנאים שנוצרו, כמו "חורים" ביומן שלהם וביטולים)?
גם מקצועות ההוראה, מקצועות נשיים בטיבם, הגיעו השנה לפניות ל"קו לעובד". למעשה, כבר זמן רב אין זה סוד שמי שאמונים – ובעיקר- אמונות – על חינוך ורווחה בישראל, משתכרות שכר נמוך. אולם חלחולן של הפרות זכויות המגן למגזר זה, מעיד על כרסום עמוק וקשה במעמד עובדות ההוראה והחינוך, באותה מידה שהוא משקף את השינויים במבנה ההעסקה במגזר. לא מעט מבין עובדות ההוראה הפונות ל"קו לעובד", אינן מועסקות ישירות, אלא עובדות באמצעות עמותות חיצוניות; חברות עירוניות שתפקידן אספקת שירותי כוח אדם חינוכי לבתי ספר, מתנ"סים או גנים ועוד. סוגיית העסקתם של מורים באמצעות קבלנים אינה חדשה, וכבר נדונה בתקשורת. על ההפרות הנלוות לשיטת העסקה זו, למדנו מפיהן של עובדות אשר סיפרו על אי תשלום פיצויי פיטורים ופיטורים בלא שימוע; על אי תשלום שכר בגין חלק משעות הנוכחות בבית הספר לפי דרישת המנהלת; על אי תשלום ימי מחלה; על העברתן מקבלן לקבלן ועוד.
צומת מרכזי בו מתרכזות תלונות רבות, הוא כצפוי זה של הריון, לידה, והורות. עובדות מלינות על אי שמירת זכויותיהן במהלך חופשת הלידה, ועל קשיים ממשיים ואי יציבות בשוק העבודה, הנובעים מהריון ומהורות. כך למשל, סיפרה א, (פנייה מיום 15.2.2016):
1.4.15 התחלתי לעבוד בסופר כאחמ"שית, לאחר שבעה חודשי עבודה הגשתי התפטרות בשל קושי לעבודה במשמרות (אמא לילדה קטנה), מיד לאחר מכן מצאתי עבודה משרדית אשר בתחילתה ידעתי מראש וחתמתי על הסכם העסקה של משרה זמנית (החלפתי עובדת בחופשת לידה) במחשבה לאופציה להישאר או לחלופין לעבוד ולחפש בינתיים עבודה מתאימה.
לאחר חודש ימי עבודה התבשרתי כי אני בהריון. כרגע אני נתונה במצב לא פשוט, העובדת אשר בחופשת הלידה צריכה לחזור ואני מנגד בהריון שכבר הבטן הספיקה לגדול וקשה לי להאמין שמישהו יקבל אותי כך לעבודה. מהן הזכויות שלי במדינה? מה עליי לעשות??
לסיכום ניתן לומר, כי הפניות המצטברות הללו מתווספות לסל העדויות בדבר פגיעותן של נשים בשוק העבודה הישראלי, וכי מגמות ההעסקה הפוגענית השכיחות בשוק משפיעות באופן מיוחד על נשים עובדות בקרב כל מגזרי התעשייה. מקצועות "הצווארון הורוד" אינן בכדי מרוכזים בתחומי העסקה בהן השכר נמוך משמעותית מן הממוצע בשוק, ובהן הפרות זכויות עובדים מהסוג שתואר לעיל שכיחות ואף מחמירות בשנים האחרונות (ע"ע העסקה קבלנית ומיקור חוץ, העסקה שעתית, אי יציבות וכיו"ב).
כתיבה: עו"ד מיכל תג'ר, המחלקה המשפטית קו לעובד
