"אשרה הומניטרית": מה שהומניטרי למעסיקים, נהפך למשטר כבילה אבסלוטי לעובדות, שיישארו בחזקת כבולות ונטולות זכויות לתקופה בלתי מוגבלת.
כן, כך המדינה מייצרת חוק "עוקף כבילה", כדי לכבול את עובדות הסיעוד הזרות למעסיקיהן, על חשבון חירותן, תוך הפקרת החולים והקשישים.
בשבוע החולף דנה וועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת בחוק שנקרא: "הצעת חוק הכניסה לישראל – תיקון מס' 33, הארכת רישיון לעובד זר בענף הסיעוד.
מאז שחוקקו בשנת 2003 הגבלות על תקופת העסקתם של מהגרי עבודה, עברו אינספור תיקונים לסעיף הזה כדי לייצר חריגים על חריגים על חריגים לעובדי סיעוד – שכל תכליתם לכבול אותם למעסיקים לנצח.
הפעם מדובר בחוק שיאפשר, במקרה שטובת המטופל דורשת את זה, את הארכת רישיונות השהייה של עובדות ועובדי סיעוד בלי הגבלה, כמובן כל עוד שהם מועסקים על ידי אותו מעסיק/ה.
אז בעצם המדינה מציעה לקחת עובדות, שגם ככה חוקי עבודה בסיסיים כמו חוק שעות עבודה ומנוחה לא חלה עליהן, ובמקרה שלדעתה המעסיק צריך את זה, לכבול אותה אליו. אם תעזוב אותו מיד תאבד את היכולת שלה לעבוד בישראל. עובדת כזו עשויה לתת עשרים שנה מחייה – ובמהלכן להיות חסרת סיכוי לרכוש מעמד בישראל, למרות שחייה כבר נטועים פה. לא תהיה לה רשת ביטחון בריאותית או סוציאלית. לא יהיה לה דבר, מלבד מעסיק. אם תהפוך סיעודית בעצמה, אפילו אחרי עשורים בישראל, תיזרק מייד מהמדינה בלי כלום. משטר הגירה שמתחיל להזכיר יותר ויותר משטר שמוחל במדינות לא דמוקרטיות, כמו מדינות המפרץ.