רק לפני שבועיים, בצל הטילים שפגעו במהגרי העבודה בעוטף עזה, קראנו לפעולה למען מהגרי העבודה שהובאו לכאן ומצאו עצמם נקרעים בין רצונם להתפרנס לרצונם לחיות. באותם ימים ממש הציעו ראש הממשלה ומשרד החקלאות להרחיב את תכניות ייבוא המשתלמים/סטודנטים ממדינות עולם שלישי, כדי ללמד אותם טכנולוגיה ישראלית מתקדמת ולהעסיק אותם בחקלאות תמורת פרוטות. היתרונות ברורים: המשתלמים/סטודנטים מגיעים לשנה, אינם נכללים במכסות העובדים הזרים המאושרים לחקלאות, הם "חסינים" מפני שכר המינימום והתנאים הסוציאליים להם זכאים מהגרי עבודה על פי חוק – וכך, תמורת 2600 ₪ לחודש, זוכה החקלאי בעובד חמישה או שישה ימים בשבוע. סידור מהסרטים.
"קו לעובד" נחשפה למתרחש במסגרת התכניות הללו כבר לפני ארבע שנים, במסגרת תביעה בה ייצגנו "משתלמים" מסנגל ומנפאל. בתצהירים שלהם תיארו את הפער המקומם בין הבטחות למציאות: "…חשבתי שמדובר באוניברסיטה בישראל… אמרו לנו שיתנו הכשרה מקצועית בעניין טכנולוגיות חדשות בחקלאות… אנחנו לומדים יום אחד ועובדים חמישה ימים… רמת הלימודים היא נמוכה מאוד… המרצים הם לא אנשי אקדמיה… אני מבצע בדיוק את אותה עבודה כמו העובדים התאילנדים… אני משתכר 20 ₪ לשעה… אם לא עמדתי במכסה היומית של הארגזים, לא קיבלתי את מלוא השכר… עבדנו ימים שלמים ללא הפסקות… לא שילמו לנו על הימים בהם ירד גשם… החקלאים מאיימים עלינו להחזיר אותנו למדינה שלנו… אני לא לומד שום דבר חדש מהעבודה המעשית".
כעת משרד החקלאות ומשרד האוצר (חדי העין ישימו לב לחוסר המעורבות של משרד החינוך, האחראי לפיקוח על מסלולים אקדמיים, בסיפור) מתכננים להביא עד 5,000 משתלמים כאלו מדי שנה.
אשר לקבוצה הקולנית מקרב תושבי אבשלום, המסר שלהם הוא פשוט – אלו טובים מספיק כדי לגדל לנו את האוכל, אבל לא מספיק כדי לגור לידינו. כך מגיעים המשתלמים לישראל בתקווה לזכות בלמידה משמעותית, מוחרגים מההגנה הזעומה שמהגרי עבודה זכאים לה, וזוכים לטעום כאן את טעמם המר של הגזענות והניצול.
לכתבה ב"ישראל היום" המציגה את התכנית המדוברת להורדת שכר מינימום למהגרי עבודה בחקלאות, ופתרון הביניים היצירתי להיעזר במשתלמים.
