תארו לכם שביום המנוחה השבועי שלכם מהעבודה, היום היחיד בו אתם יכולים לנשום עמוק ולהרגע מתלאות השבוע, יתפסו אתכם כוחות אכיפה וימסרו לכם שהעבודה שלכם נגמרה. תארו לכם שאתם מהגרי עבודה, ונמסר לכם שמכיוון שהעבודה נגמרה – אתם נכנסים לכלא עד שתגורשו.
זה בדיוק מה שקרה בשבוע החולף לס', מטפלת סיעודית מהודו, שהמטופלת שהגישה עבורה בקשה לאשרה "הומניטרית", ביטלה אותה מבלי להודיע לה, וממצב בו היתה לה עבודה והיא שהתה באופן חוקי, מצאה עצמה עצורה ומועמדת לגירוש.
ס', אשה בת 43 בהודו הגיעה ארצה לפני כשבע שנים לאחר ששילמה 6000$ דמי תיווך בארצה. היא עבדה כמטפלת סיעודית של אישה נכה, ולאחר מכן של קשישה. לפני חצי שנה, קיבלה בשורות איוב מהודו. בעלה נפטר בפתאומיות מאירוע לב. היא נסעה בדחיפות רבה הביתה להיות עם ילדיה. שבוע לאחר מכן, בעודה בהודו, הקשישה בה טיפלה קרוב לארבע שנים נפטרה.
כשחזרה לארץ הבינה שהסיכוי היחידי שלה להישאר לעבוד היה דרך בקשה מיוחדת של ויזה הומניטרית – מה זה אומר? שלכל מהגר עבודה מותר לעבוד פה 63 חודשים. אבל, מטופלים במצבים מסוימים יכולים לבקש אשרה הומניטרית לעובד מסוים, ואז עובדות ועובדי סיעוד, במקרה וניתנה להם אשרה כזו, יכולים להישאר יותר.
וזה מה שקרה ל-ס', היא מצאה משפחה שרצתה להעסיק אותה והמשפחה הגישה בקשה הומניטרית. בשלב הזה, העובדות מסתובבות עם מכתב מהוועדה שאומר שהבקשה בטיפול. בדרכונן אין אשרה. הן מכנות את זה "אשרת נייר" – “Paper visa”.
חודשים ספורים לאחר שהחלה את עבודתה, המשפחה החליטה ש-ס' לא מתאימה להם. הם ביטלו את הבקשה שלהם לאשרה הומניטרית עבורה. ס', שכאמור לא ידעה שכך היה, יצאה ליום המנוחה השבועי שלה, ביום ראשון לפני שבועיים. בתחנה המרכזית עוכבה על ידי משטרת ההגירה, שהודיעה לה לתדהמתה שהקשישה משכה את בקשתה לאשרה הומניטרית. כשהתקשרו לקשישה היא מסרה שהעובדת בחופש, ושהיא לא מסתדרת אתה. נציג רשות האוכלוסין שאל את ס' אם תעזוב בתוך שבעה ימים (למרות שבשלב זה לפי חוק מגיעים לה שלושים ימי התארגנות מיום סיום ההעסקה). ס' שאלה מה יקרה אם לא תעזוב. בתגובה, ומבלי להוסיף, הוא החליט להוציא לה צו הרחקה ועד שתגורש, להשימה במשמורת – מילה יפה לכלא.
כך, נהגו בעובדת כחפץ – המעסיקה ביקשה לוותר עליה? בסדר גמור. המדינה מיד תתן יד, תכלאה ותגרשה לאלתר.
חמישה ימים היתה ס' בכלא עד שהגיעו חברותיה מבוהלות למשרדינו, אז התברר שהיא כלואה בבית הסוהר גבעון.
בזכות התערבותה של עו"ד מיטל רוסו, רכזת תחום סיעוד בקו לעובד, היא שוחררה ביום חמישי האחרון, לא מבלי שנציגי רשות האוכלוסין ניסו לטעון טענות שבמקרה הטוב היו טעויות ובמקרה הרע היו שקריות. לבסוף הדיין הורה על שחרורה של ס', ניתנו לה 47 יום להסדיר את יציאתה מישראל. בזמן הזה היא תנסה למצוא מעסיק אחר, אך נוכח צו ההרחקה, תתקשה מאד למצוא מעסיק ללא מאבק.
לאחרונה אנו עדים ליותר ויותר עובדות סיעוד שנעצרות בתקופות התארגנות או בתקופות בהן הן עובדות כמחליפות ומשרד הפנים מסרב להנפיק עבורן אשרה. רק לפני כחודש טיפלנו בעובדת שנעצרה יום לפני שהחלה בעבודת החלפה חוקית. בימים אלה אנו פונים לרשויות על מנת לחדד את הנהלים ולאפשר לעובדות לנוע בחופשיות. הסיפור הזה, בו אשה שהתה בכלא עשרה ימים ללא כל תכלית, מלמד לא רק על אוזלת היד של רשות האוכלוסין שמזלזלת בנהליה שלה ומאפשרת כליאת שווא, אלא גם על הכבילה הנוראית שחוות עובדות שנמצאות בישראל באשרה הומניטרית.
