כאשר בסופו של דבר כולנו נצא מהבידוד הנוכחי בבתים שלנו, והווירוס יהפוך לזיכרון מרוחק, קבוצה של 24,000 איש בישראל תישאר בבידוד, מנותקת מהעולם הסובב אותה. קבוצה זו הייתה בבידוד גם לפני שהווירוס הגיע לארצנו והיא אף תישאר בבידוד לאחר שהוא ייעלם. גם עכשיו, בזמן בידוד, חייהם נמשכים כרגיל. הם קמים בבוקר, הולכים לעבודה, חוזרים הביתה, אוכלים ארוחת ערב, משוחחים עם חבריהם, מבלים קצת זמן ברשת והולכים לישון. הרבה מהם אינם מודעים לכך ששאר תושבי מדינת ישראל נכנסו לבידוד- זוהי רמת הבידוד שלהם.
אני מדברת על קבוצה של 24,000 גברים ומספר מועט של נשים אשר חיים באופן פזור בכל רחבי הארץ, בעיקר במושבים ובקיבוצים- אחד כאן, אחר שם, לפעמים שניים, שלושה או יותר יחד, ובמקרים נדירים קבוצה של שלושים ומעלה. שהייתם פה חוקית לחלוטין. לא רק זאת, הם אף הוזמנו לכאן על ידי מדינת ישראל. הם קיבלו אשרת עבודה למשך חמש שנים ושלושה חודשים. אשרה אשר מאפשרת להם ליהנות מכל הזכויות המגיעות לכל עובד ישראלי אחר. יחד עם עובדי החקלאות הפלסטינים, הם הידיים מאחורי הפירות והירקות שעל שולחננו. מדובר במהגרי עבודה, עובדי חקלאות. כיום, כל 24 אלף המהגרים הנמצאים בישראל מגיעים מתאילנד.
מיד עם הגעתם לישראל הם נכנסים לבידוד, ולא רק בימי מגפת הקורונה. הם מנותקים מהחברה במספר אופנים. מבחינה גיאוגרפית, הם גרים באותו משק בו הם עובדים וכמעט אינם עוזבים אותו. בדרך כלל יש להם יום חופש אחד בשבוע, אך זה יום שבת, בו אין תחבורה ציבורית שתאפשר להם לעזוב את המקום. הם מבודדים חברתית מכיוון שלעיתים קרובות הם אינם דוברי עברית או אנגלית אלא תאית בלבד, ולכן נתקלים בקושי לקיים דיאלוג עם ישראלים. הם מבודדים מהשירותים להם הם זכאים על פי חוק, כיוון שבפועל הם אינם יכולים להגיע אליהם. לדוגמה: לעתים קרובות הם אינם יכולים לפנות לרופא מכיוון שהמתרגם מהלשכה הפרטית שתפקידה לסייע להם, אינו זמין ולמרפאה אין מתרגם לתאית.
עם זאת, מכל האופנים בהם הם מבודדים, הקשה ביותר הוא הבידוד הרגשי הנובע מהתעללות מעסיקים. רבים מהעובדים שפונים אלינו לארגון "קו לעובד" מדווחים כי המעסיק שלהם מאיים עליהם באופן קבוע בכדי שלא יתלוננו או ידברו עם מישהו על משכורתם הנמוכה משכר מינימום, מגוריהם הלא הולמים, או על זה שהם נאלצים לטפס על חממות גבוהות ללא שום ציוד מגן.
נגיף הקורונה לא הוביל לחידושים רבים עבור אותם עובדים. הם היו ונותרו מבודדים. הם ממשיכים לעבוד שכן עבודה חקלאית היא פעילות הנחשבת לחיונית. כמו כן, העובדים אינם מודעים למה שקורה סביבם מכיוון שהם כמעט אינם מקבלים עדכונים בתאית לגבי המצב בישראל. הם מתקשרים לארגוננו על מנת לבקש עזרה בנושאים הקשורים לצרכיהם הבסיסיים שכן הלשכות הפרטיות אשר מקבלות תשלום על ידם ועל ידי מעסיקיהם לעיתים קרובות אינן זמינות.
אותם מעסיקים, שהיו אדישים לדרישות החוק לפני משבר הקורונה, נותרו אדישים לדרישות אלו גם במהלכו. בימים הראשונים של המשבר, ערכנו סקר בדף הפייסבוק שלנו בשפה התאית ובו שאלנו את העובדים האם מעסיקיהם בדקו את חום הגוף שלהם, כנדרש. תוצאת הסקר, שחזר על עצמו שלוש פעמים, הייתה כי 97% אחוז מקרב כ 500 העובדים שהשיבו על הסקר כל פעם טענו כי המעסיק שלהם לא בדק את חומם.
עם זאת, נגיף הקורונה משפיע על חיי העובדים התאילנדים בישראל. כאשר העובדים הפלסטינים התבקשו להישאר בישראל מבלי לחזור לביתם, כפי שנהגו לעשות טרם המגפה, הם נאלצו לשהות במגוריהם הצפופים ממילא של העובדים התאילנדים. מהעובדים נמסר לנו גם כי עובדים שחשו ברע, שוכנו בבידוד בחדר נפרד ולעיתים לא קיבלו מספיק מזון או טיפול רפואי. בימים אלה, עובדים גם שואלים אותנו האם חשוב שיעשו ביטוח רפואי. אנו ממליצים להם לוודא עם המעסיק שלהם ולקבל ממנו את כרטיס הביטוח הבריאותי שלהם (אך כפי שציינו, עדיין, הם יזדקקו לתרגום לשם קבלת טיפול רפואי, שירות שבדרך כלל אינו זמין). שאלתם ממחישה כי רבים אינם מודעים לחובתם החוקית של המעביד לספק להם ביטוח רפואי לאורך כל תקופת שהייתם בישראל.
סיום משבר נגיף הקורונה יהיה הקלה עצומה עבור כולנו, אך הוא לא יקל על הבידוד עמו מתמודדים אלפי מהגרי העבודה מתאילנד. בעוד שכמעט ולא ניתן לשנות את הבידוד הפיזי עקב עבודתם ומגוריהם במשקים החקלאים, ניתן בהחלט להתמודד עם היבטים אחרים בבידוד אותו הם חווים: היעדר מידע, סיוע ותרגום, וגם הפרת דיני העבודה המגיעים להם. מערכת הסיוע הנוכחית, באמצעות לשכות הפרטיות, שוב ושוב מתגלה כבלתי יעילה בטיפול בצרכים הבסיסיים של 24,000 עובדים אלה שלעתים קרובות ננטשים ונאלצים להתמודד עם בעיותיהם בעצמם. יש צורך בחשיבה מחודשת למציאת פתרון אפקטיבי.
כמו כן, ארגונים המייצגים את המגזר החקלאי צריכים לקחת אחריות ועמדה באופן גלוי נגד החקלאים העוברים על החוק וזאת בכדי להילחם בתופעה. זיוף תלושי שכר, שיכון עובדים במגורים עם גג דולף, או אי מתן ציוד מגן בעבודת הדברה, הפרות שאנחנו ב"קו לעובד" שומעים כל יום מהעובדים שפונים אלינו, לא ניתן להצדיק ב"נסיבות הכלכליות הקשות של חקלאים רבים." בעיקר על המדינה להתעורר מאדישותה. המדינה יכולה וצריכה להשתמש בסמכויות האכיפה שלה כדי לייצר הרתעה אמיתית. רק כך יובטח קיומם של החוקים ותתאפשר הגנה על עובדים בישראל מפני התעללות ובידוד.
