מאת נועה שאואר, רכזת תחום חקלאות
הגענו למושב חצבה בעקבות שיחה עם שני עובדים אשר התלוננו על אי תשלום שכר מינימום ותנאי מגורים בעייתיים. בחצבה קרוב ל-800 עובדי חקלאות. כולם משתכרים לא יותר מ-130 שקלים ליום ו-17-19 ₪ לשעות נוספות. חילקנו זכותונים ברחבי המושב לכל עובד שפגשנו והסברנו לעובדים באילו מגורים נתאסף באותו הערב והזמנו אותם לבוא לשמוע. בדרך עברנו בצרכנייה של המושב. עובדות שם שתי עובדות תאילנדיות. חשבנו האם להסביר להן כי מכיוון שבאו לעבוד בתחום החקלאות, עבודה בצרכנייה מנוגדת לנוהל קבלת היתר להעסקת עובדים זרים. עם זאת החלטנו לא להתערב במקום מכיוון שהיה נראה שלעבור במזגן בסידור מדפים עדיף על העבודה בחממות. העובדים סיפרו לנו שבלית ברירה הם קונים רק בצרכנייה של המושב שהמחירים בה מאוד יקרים.
קבלת קהל של "קו לעובד" במושב חצבה
מגורי עובדים בתוך החממות
מאוד חם בחממות, הטמפרטורה מגיעה ל-50 מעלות. באזור המגורים בו ישבנו היו כמה קרוואנים בתוך כמה חממות מחוברות יחדיו. היה מאוד חם ולא היה הרבה אויר בפנים. זוהי תופעה המוכרת לנו ממגורי עובדים אחרים- קרוואנים של עובדים תאילנדים ממוקמים בתוך חממות ישנות – בחורף המיקום הזה מגן מפניי הגשם ומאפשר מרחב משותף נוח יחסית לעובדים אשר בו ניתן לאלתר מטבח ברחבת החממות, בין הקרוואנים. המרחב המוגן מהגשם מאפשר קצת יותר מקום לנוע מחד, אבל יכול להידלק בשניות מאידך. בקיץ לעומת זאת המקום חם באופן משמעותי והכי חשוב, אין טיפת אויר בפנים. העובד יכול לפתוח את חלון הקרוואן שלו לחלל החממות- אך אין מספיק אויר מבחוץ. לחלק מהעובדים יש מזגן בקרוואנים: המזגן, מספרים העובדים, מכוון על 25 מעלות והם יכולים רק לכבות או להדליק אותו, המעסיק לקח את השלט של המזגן. מדהים איך העדר שפה לתקשר אתה ויחסי כוחות שכאלו, מביאים את המעסיק להתייחס אל העובדים כאל ילדים קטנים שיש להגביל ולהעניש ומבלי לספק הסברים כמו לאנשים בוגרים. בנוסף, למרות החום הכבד, העובדים סיפרו לנו שאסור להם היכנס לבריכה במושב.
פגיעה בבריאות העובדים
הריסוסים מתבצעים ללא מיגון ראוי והעבודה מתישה מאוד. העובדים מספרים על עייפות גדולה כל הזמן וכן שיש אנשים שנהיים חולים מהריסוסים. יש מרפאה במושב, אבל איש צוות בה לא דובר תאי, אין מתורגמנים והם לא רוצים ללכת לשם. אין ברשותם את כרטיסי קופת החולים שלהם. מן הראוי שבמושב המעסיק כ-800 עובדים תאילנדים ימצא פתרון לשירותי הבריאות להם כה זקוקים העובדים.
ידיו של עובד שנפגע מעבודות הריסוס
המפגש עם העובדים
העובדת הראשונה שאתה דיברנו, הגיעה במסגרת תוכנית ה- TIC (ההסכם הבילטראלי להבאת עובדים) לפני שישה חודשים. היא בת 27, מדברת מעט אנגלית ומלאת מוטיבציה. היא חיה בקרוואן עם עוד עובדת אותה פגשנו מאוחר יותר. ישבנו אתה במגורים של עובדים אחרים, קבוצה של 15 מהגרי עבודה תאילנדים. הם בדיוק הכינו ארוחת ערב אחרי יום עבודה ארוך. ישבנו לדבר עם העובדת. היא סיפרה שהיא עובדת 14 שעות ביום, תלוי בעונה. בנגקוק היא הייתה עוזרת אישית למנכ"ל והחליטה להגיע לישראל בשביל השכר ומשום שהיא רצתה ללמוד על חקלאות וכך יכלה לצבור ניסיון. שאלנו אותה אם היא מרגישה שהיא אכן לומדת והיא השיבה שלא, היא עובדת 6-7 ימים בשבוע לסירוגין, קוטפת פלפלים כל היום ולא מרגישה שלומדת על חקלאות.
העובדת הסבירה לנו שבבנגקוק העבירה חצי יום באוריינטציה לקראת נסיעתה שהעניק ארגון ה- IOM, או בשמו המלא International Organization of Migration . מטרת האוריינטציה הינה להכין את העובדים לפני בואם לישראל לעבודה והינה פרי ההסכם הבילטראלי בין ישראל לתאילנד בנוגע להבאת עובדים מתאילנד לעבודה בחקלאות. יום ההכוונה אמור לספק לעובדים מידע על זכויותיהם בישראל ועל ישראל באופן כללי. כמו כן, ביום זה ניתנים לעובדים חוברות עם מילים רלוונטיות להם כעובדי חקלאות ( שיחון חקלאות ) בשתי השפות. העובדת סיפרה שהסבירו לה על ישראל, על מזג האוויר וכל מיני פרטים כלליים. אך לא סיפרו לה מה שכר המינימום, לא סיפרו לה שאולי תעבוד במדבר ב-50 מעלות בחממות ולא תידרכו אותה על זכויותיה. הסבירו לה על מערך התשלומים לפני ההגעה לישראל – למי עליה לשלם ואיזה סכום. לא פירטו על עניין דמי התיווך ולא הסבירו את המשמעות שלו. הסברנו לה בדיוק מהם התשלומים אותם שילמה בדרכה לכאן ( תשלום ל-IOM, תשלום ללשכה הפרטית, ותשלומים נוספים אותם משלמים העובדים לפני שמגיעים לישראל) ומה הזכויות שלה. דרכה העברנו מסר לשאר העובדים בנוגע לדרכי התקשרות אתנו בפייסבוק ובאימייל במידה ורוצים חישובים או דיווח על תלונות ספציפיות. היא הראתה לנו את חוזה העבודה שלה ואת המסמכים שקיבלה באוריינטציה. בזמן שדיברנו איתה, שאר העובדים קראו את הזכותונים וסיפרו על תנאי ההעסקה שלהם. לכל העובדים שהיו מסביבנו היו תנאי עבודה דומים- עובדים בשבתות בעונות השיא ומשלמים להם כרגיל. הם משתכרים בערך 130 ₪ ליום. הסברנו לכל העובדים שהגיעו על זכויותיהם, בזמן תקופת העסקתם ובסיומה. חילקנו לכולם זכותונים וייעצנו בעיקר בנושאים של בריאות, ביטוח בריאות, פנייה למשטרה וכדומה. כתבנו לעובדים על גבי הזכותונים איך אומרים בעברית כל מיני מילים שימושיות כמו תלוש משכורת, רופא, חולה ועוד.
אחד המחסנים בהם מתגוררים העובדים
בשעה 23:00 בלילה ביקרנו בקבוצת העובדים השנייה של מושב חצבה. העובדים היו עייפים ולכן הביקור היה קצר יותר. פגשנו 20 עובדים גברים. תנאי עבודתם זהים לחלוטין לשאר העובדים במושב. עובד אחד הציג בפנינו תלוש משכורת – זה היה דף מודפס שעליו כתוב בעיפרון כמה כסף הוא אמור להרוויח בחודש, כמה הלך למכולת וכמה נשלח לתאילנד. הסברנו להם שהתלוש המוזר שהם קיבלו הוא לא תלוש משכורת אמיתי ותקף משכורת העובדים נשלחת לתאילנד בכל מיני דרכים: המעסיק מעביר את המשכורת ללשכה הפרטית אשר מעבירה אותה לחשבון הבנק של העובד בתאילנד; סוכנת פרטית מגיעה לאסוף את המזומן ומעבירה לתאילנד; מזכירות המושב מעבירה כספים לחשבונות העובדים בתאילנד במרוכז. בכל אופן, אין לעובדים שליטה מלאה על העברת הכסף, על גובה העמלות הנגבות מהן ועל הסכומים המועברים לחשבונם. העובדים התעניינו באיגוד עובדים כי הם רוצים לדרוש את השכר המגיע להם. יצרתי קשר עם "כוח לעובדים" במקום במטרה לקדם מפגש של לעובדים עם נציג של כוח לעובדים וקו לעובד. העובדים סיפרו שלצערם לא כל העובדים מוכנים להתלונן על המעסיקים והם מפחדים.. הסבנו להם על תוכן הזכותונים, על הזכויות שלהם ודרכי הפעולה האפשריות במצב שלהם. הם הראו לי משהו שקיבלו מהמעסיק שלהם- מעין חוזה בינם לבין לשכה פרטית חדשה שנכנסה במקום חברה אחרת.מכיוון שתפקידה של הלשכה הפרטית הוא לדאוג לעובדים במקום עבודתם לרבות מול מעסיקיהם, למעבר בין לשכות ישנן השלכות הרות גורל לחייהם של העובדים בישראל. ההשלכה העיקרית של העברת עובדים מלשכה פרטית אחת לאחרת, היא שמי שאמור להיות אחראי עליהם זו כבר לא הלשכה הפרטית שאותה הם מכירים ואיתה עמדו בקשר לאורך כל שהותם בישראל ושאת מספר הטלפון שלה הם זוכרים היטב, אלא חברה פרטית חדשה אותה הם לא מכירים ובעיקר- שלא מכירה אותם.
