20-11-2023

מי יגן על עובדים שעתיים שהיקף משרתם ירד בעקבות המלחמה? נכון לשעה זו חוק הפיצוי אינו צפוי לעשות זאת, כי החל"ת הגמיש ירד מהפרק, ואנחנו ממשיכות במאבק למענם.

נסביר: התוכנית לסיוע כלכלי לא נותנת מענה לעובדים שעתיים שהיקף משרתם הצטמצם ומשאירה אותם בפני שוקת שבורה. עובדים אלו מתקשים לסגור את החודש גם בימים כתיקונם, ופגיעה בשכרם בתקופת חירום מעמיסה עליהם דאגות נוספות.
מתחילת המלחמה קיבלנו עשרות פניות מעובדי/ות ניקיון, שמירה ואבטחה, סייעות ומטפלות, עובדי מסעדות, מוכרנים, עובדי פס ייצור במפעלים ועוד – רבים מהם אינם מאוגדים ושכרם תלוי בשעות העבודה שבוצעו בפועל. כולם מדווחים על ירידה בהיקפי העסקה או ירידה במשמרות וחשש אמיתי לעתידם.

ומה עוד?

  • הפיצוי שנקבע במסגרת התוכנית לסיוע כלכלי לא מפצה על השכר שלא שולם עבור שעות העבודה והמשמרות האבודות בחודש אוקטובר 2023.
  • הפיצוי החלקי שנקבע לא הותנה בהוכחת תשלום שכר בפועל או אי הפחתת היקף משרה.
  • עובדים שעתיים ייאלצו להחליט האם להתפטר בדין מפוטר, או לקבל את גזרת הגורל ולהסתמך על גורמי סעד ורווחה כדי לא להיקלע לחרפת רעב.

מה אנחנו מציעות?

  • תשלום דמי אבטלה לכל עובד שירד בהכנסתו הממוצעת ביותר מ-25%.
  • מענק עבודה המבוסס על מתן הטבות למובטלים שחוזרים למעגל התעסוקה (לפי המודל שניתן בקורונה).
  • השלמת הכנסה מותאמת, שתחול על כל עובד שצומצם היקף משרתו.
נוכח המלחמה המתמשכת, קיימה וועדת הכספים דיונים מרתוניים כדי לגבש תוכנית לסיוע כלכלי, ואלו צפויים להמשיך גם השבוע. אנחנו נהיה שם כדי להמשיך ולהיאבק עבור עובדים.ות שעתיים.ות ונדרוש כי המענקים יגיעו ישירות לעובדים.
עו"ד דיאנה בארון, מנהלת מחלקת מדיניות ציבורית בקו לעובד, הציגה בוועדת הכספים את הפגיעה בעובדים שעתיים באמצעות הורדת משמרות בימי המלחמה, וקראה להתנות את הפיצוי למעסיק בכך שלא ינכה ימי חופשה צבורים מעובדיו, למשל.
נייר העמדה שהגשנו לוועדה מטעם הפורום לזכויות עבודה, יחד עם עמותת איתך-מעכי – משפטניות למען צדרק חברתי, הקליניקה לזכויות עובדים בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, האגודה לזכויות האזרח ושדולת הנשים בישראל – כאן.
מכתב שהוצאנו לחברי הכנסת מיכאל ביטון ונעמה לזימי, הקורא לפעול להגנה על עובדים שעתיים שהיקף עבודתם צומצם בגלל המלחמה – כאן.

קצת רקע:

מאות אלפי עובדים ועובדות בישראל משתכרים לפי שעה – כלומר לפי שעות עבודתם בפועל. צורת העסקה זו נועדה מלכתחילה לענות על צרכים זמניים ומשתנים של מקום העבודה אך אומצה בהרחבה משהתגלתה כחסכונית עבור המעסיקים משום שהיא מאפשרת קיצוץ בהוצאות שכר על ידי גריעת זכויותיהם של עובדים לפי שעות ביחס לעובדים במשכורת. עובדים שעתיים סובלים מאפליה בתשלום בזמן חגים, ערבי חג וחול המועד וגשרים שכפה המעביד. בתקופות החגים – דווקא כשההוצאות גבוהות מן הרגיל בשל ההכנות לחג – יורד שכרם בכ-30%, גם אם היו זמינים לעבודה בכל החודש. לעומתם, העובדים בשכר חודשי יקבלו שכר מלא. יש שיורידו מימי החופשה שלהם, אך השכר שיקבלו יהיה זהה לחודשים האחרים. שכרם השנתי של עובדים שעתיים מופחת ב-7% בממוצע מדי חודש. בנוסף, למרבית העובדים מקזזים את זמן ההפסקה משעות העבודה – בין אם החוק מתיר זאת ובין אם לא.

השינוי שאנחנו דורשות: על מנת לשנות את דפוס ההעסקה לפי שעות יש להגדיר עובדים כעובדים שעתיים רק לצורך עבודה זמנית. יש להעביר תיקון בצו ההרחבה לתשלום ימי חג, לבטל את ההתניה בעבודה ביום לפני ויום אחרי החג, ולחייב את המעסיק לשלם על יום עבודה מלא בערבי חג. הגבלת התשלום לעובדים לפי שעה רק לעובדים בזמנים משתנים ובתקופות קצרות. קביעת תעריף שכר מינימום שעתי הגבוה ב- 10% משכר המינימום הרגיל.

בנוסף, יש לחייב מתן הפסקות בתשלום לכלל העובדים ולא רק לעובדי כפיים כפי שקובעות תקנות החוק, וכן קיזוז הפסקה על חשבון זמן העובד יתאפשר רק אם ההפסקה נמשכת מעבר לחצי שעה.

זכותון לעובדים שעתיים בשפה העברית – כאן. זכותון בשפה העברית לעובדים שאינם אזרחי ישראל – כאן. זכותון בשפה האנגלית לעובדים שעתיים שאינם אזרחי ישראל – כאן. זכותון בטיגריניה לעובדים שעתיים – כאן.


שומרים – המרכז לתקשורת ודמוקרטיה פרסמו כתבה טובה העוסקת בעובדים שעתיים, בדגש על הפגיעה בהם בשעות חירום – למשל מלחמת אוקטובר 2023.

הנה קטע מהכתבה:

על חודש אוקטובר קיבלה ג' שכר עבור 5 ימי עבודה בסך הכל. לפני המלחמה היא הספיקה לעבוד יום אחד בלבד, בשל חג הסוכות. אחרי 7 באוקטובר, הקניון בו היא עובדת, כמוכרת בחנות בגדים, נסגר למשך שבועיים, ומאז היא עובדת יום-יומיים בשבוע. המעסיק שלה, שגם הוא מצוי בצרות כלכליות, הבטיח שישלם לה חלק מימי החופשה ברגע שיהיה בקופתו קצת יותר כסף. לג' אין מושג איך היא אמורה לשלם את שכר הדירה שלה.
הסיפור של ג' הוא דוגמה מייצגת לנעשה בימים אלה בעולם העובדים השעתיים, המגזר המקופח ביותר של שכירים בישראל, גם בימים כתיקונם וביתר שאת בימי מלחמה. הכוונה היא לאלה ששכרם נקבע על-פי מספר השעות שעבדו במהלך החודש ולא לפי משכורת קבועה מראש. זהו מגזר רחב של עובדים שקופים, מוחלשים וחסרי קול בדרך כלל, שמתווי הפיצויים פשוט לא סופרים אותם. לא מדובר רק על סטודנטים שממלצרים או צעירים אחרי צבא שחוסכים לטיול, אלא על ציבור גדול שחלקו עובד בהיקף של משרות מלאות במשך שנים.
ג' בת 73 ואיננה זכאית לצאת לחל"ת או לדמי אבטלה, כמו כל בני ה-67 ומעלה. אחת הסיבות שהמעסיק שלה לא סגר את החנות וחיכה לפיצוי לעסקים נבעה מכך שהבין את מצב העובדות שלו, כולן בגיל פנסיה, וביקש למזער עבורן נזקים. רק לפני כשבוע הודיע משרד האוצר, לאחר קמפיין של עמותת 121 ועוד כ-50 ארגונים חברתיים, על הכוונה לחוקק מתווה פיצוי בצורת מענק לבני ובנות הגיל הזה, שפוטרו או הוצאו לחל"ת. מדובר על מענק בסך 70% מההכנסה ועד גובה של 4,000 שקל, כך שעובד שעתי מבוגר שסבל ירידה בהיקף עבודתו – לא יקבל הרבה.
"הגיעה אלי מטפלת בקשישים משדרות שעובדת כמובן בהעסקה שעתית דרך חברת סיעוד", מספרת מיכל תג'ר, מנהלת הקליניקה לזכויות עובדים באוניברסיטת תל-אביב. "היא פונתה מביתה והקשישים שבהם טיפלה פונו גם כן. היא עצמה עברה את גיל 67. אמרתי לה "אל תבני על כך שתקבלי משהו. את גם מבוגרת וגם שעתית. חפשי עבודה, שיהיה לך מה לאכול".
"עובדים שעתיים אומרים לי 'לא קוראים לנו', 'ביטלו לנו משמרות', 'קיצרו משמרות'", מוסיפה תמר ניב-ישראל מקו לעובד. "כרגע, אין שום מקור חוקי לשלם פיצוי למי שלא קראו לו, וגם אין מקור חוקי להכריח את המעסיק לקרוא לעובדים. לכן לא ברור איך אפשר יהיה לפצות אותם".
סדרת החוקים שאפשרה את צורת העסקה של "עובד בשכר", בשונה מ"עובד במשכורת", נועדה במקור דווקא לבסס הגנה על מגזר מצומצם של עובדים זמניים, עונתיים, וכוח עבודה נוסף שנדרש לפרקים, כדי שיקבלו גם הם שכר מינימום לשעה וקצת זכויות סוציאליות. "כאשר נחקקו החוקים האלה, הם היו מיועדים לאחוז או שניים משוק העבודה", מציינת תג'ר. "רוב העובדים במשק עבדו במתכונת המוגדרת 'עובד משכורת'. העובדים בשכר, בשונה מרבים מהעובדים במשכורת, לא היו מוגנים תחת האיגודים המקצועיים ולא חלו עליהם הסכמים קיבוציים".
"ההנחה שעמדה בבסיס חוקי העבודה של העובדים השעתיים לא מתקיימת היום", אומרת עו"ד דיאנה בארון, מנהלת מחלקת מחקר ומדיניות ציבורית בקו לעובד. "כבר לא מדובר בעובדים ארעיים אלא לפעמים באנשים שעובדים 20 שנה באותו מקום. יש היום ענפים שלמים בהעסקה שעתית, לא לפי התפקיד או הצורך, אלא לפי האוכלוסייה המועסקת. זה כולל הרבה עובדי קבלן, עובדי ניקיון, שמירה ואבטחה. זה קיים גם בכל ענפי השירות והמסחר, מקופאיות בסופרמרקט ועד מתדלקים".
ארגוני העובדים והחברה האזרחית זועקים כבר שנים נגד ההעסקה השעתית והשימוש הנרחב בה במשק. הם מציעים פתרונות כמו תוספת זכויות והגבלת האפשרות להעסיק בדרך זו ל-18 שעות בשבוע. אבל כדי לייצר רפורמה תעסוקתית כזאת צריך כנראה לחכות לימים אחרים. בינתיים, מנסים הארגונים השונים לקדם מסלולי פיצוי לעובדים שעתיים על הירידה בהיקף התעסוקה במלחמה, מעין חל"ת גמיש שבו יוכלו גם לעבוד כמה שניתן וגם לקבל פיצוי על השעות ש"איבדו". לפי שעה, זו אינה הרוח שנושבת גם במסדרונות משרד האוצר.

קישור לכתבה המלאה ניתן למצוא כאן.